הכתיבה היא מיומנות שפה, הנרכשת לאחר התפתחות הדיבור. היא מושפעת מהתפתחות הילד ומהתנסויותיו בפעילויות מוטוריות וקוגניטיביות שונות. היא תלויה ביכולת התיאום והעברת מסרים בין מערכות נוירולוגיות (מערכות עצביות) למערכות המוטוריות ( מערכות השרירים).
יכולת הכתיבה מתפתחת בכמה שלבים המקבילים לגילו ההתפתחותי של הילד.
בילדות המוקדמת הילד מזהה תמונה, מנסה להעתיק ציור או מילה ומשרבט קשקושים שונים.
בין גיל 3 ל- 4 הוא מנסה לחקות את כתיבת הוריו , ללא משמעות וללא הבנת הכתוב.
בסביבות גיל 5 הוא כבר מתנסה בכתיבת שמו, הוא מבחין בשוני שבין האותיות בשמות הילדים בגן, ומתחיל לפתח יכולת כתיבה ואיות פונטיים (איות של הברות וצלילים לפי שמיעה).
מגיל 6 הוא מנסה ליצור מילים.
בכיתה א' הילד נדרש להמיר את השפה המדוברת לשפה כתובה, בהעתקה מן הלוח או מן הספר, ושליטה בכלי הכתיבה.
בסביבות גיל 10 הוא אמור לאיית מילים במדויק.
חלק מהפעילות הקוגניטיבית היא העברת השפה הדבורה לשפה כתובה, וזאת על הילד ללמוד בשנתו הראשונה בביה"ס. הוא צריך ללמוד את הקשר שבין האותיות לצלילים המדוברים (הפונמות). תהליך ההחלפה שבין הפנמות לאותיות נקרא " המרה גרפמית-פונמית".
למידת הכתיבה, כמו הקריאה, היא חלק מפעולה של עיבוד מידע שכוללת שלושה תהליכים:
- תהליך הקידוד שפירושו הכנת המידע לקודים, לקראת השלב הבא.
- תהליך אחסון המידע שפירושו אחסנת החומר במאגר הזיכרון.
- תהליך שליפת המידע שפירושו הוצאת החומר מן הזיכרון אל הפועל, הכתיבה עצמה.
היכולת לפרק את המילים לחלקים, ולבצע החלפה של אותיות לצלילים מכונה בשפה המקצועית "מודעות פונולוגית" .
זכירת צלילי חלקי המילה הדבורה בזיכרון מכונה "יכולת קידוד פונולוגי" .
כאשר ילד זוכר את ההברות מהן מורכבות המילה, ומודע להפיכת הצלילים של המילה המדוברת לסמלים כתובים, הוא רוכש את מיומנות הכתיבה באורח תקין.
ילד רוכש את השפה הדבורה בחוג משפחתו ובסביבתו הקרובה באופן טבעי. אבל, את הכתיבה הוא צריך לרכוש בלמידה מסודרת ומובנית, שכן כיום זוהי דרישה בסיסית מכל אדם, על מנת שיוכל להיות חלק פעיל מהחברה בעולמנו.
פיתוח מיומנות הכתיבה דורש זמן ואימון. שלבי ההתפתחות הם כלהלן:
- היכולת להתארגן בדף.
- היכולת לאיית.
- היכולת לנסח שיח כתוב- להביע רעיון בכתב בצורה ברורה ובהירה (בהתייחס לגיל).
המודעות הפונולוגית והיכולת לעיבוד אורתוגראפי מתפתחים בהדרגה מתוך ערנות למרכיבים הצלילים של השפה, ויש קשר בין המודעות הפונולוגית להתקדמות רכישת הקריאה. מחקרים שונים מורים שקיים טווח רחב של דרגות קושי בממדים שונים של מודעות פונולוגית. שני גורמים מרכזיים משפיעים על רמת הקושי של משימות הקשורות במודעות זו:
- העומס שהמשימה מטילה על הזיכרון.
- התכונות של היחידות הפונולוגית: מקומן במילה- בתחילתה, אמצע או סופה. ובאוך היחידה הצלילית (מילה שלמה לעומת הברה).
כתב היד מעיד על קושי ובא לידי ביטוי בכתיבה שאינה מאורגנת ורצופה בשגיאות כתיב ופיסוק, גודל אותיות שאינו אחיד ולחץ שבו הן נכתבות (לעיתים הכתב חלש מאוד לעיתים נכתב בחוזקה יתרה) מעיד גם הוא על כך, כמו גם היפוכי אותיות, שימוש רב במחק, טעויות ושגיאות כתיב.
בנוסף הילד עלול להתקשות באחזקת כלי הכתיבה, בכתיבה בתוך שורה, בכתיבת קטע בצורה קריאה ומאורגנת.
קשיים טכניים יכולים לנבוע מקשיים קוגניטיביים בתפקוד זיכרון חזותי או התמצאות במרחב וזיהוי כיוונים, ומקשיים מוטוריים, שיכולים לנבוע מחוסר שליטה על השרירים העדינים ביד, או בתיאום עין יד.
קשיים בהבעה בכתב באים לידי ביטוי באוצר מילים מצומצם, שפה דלה או חוסר יכולת לכתוב משפטים בעלי מבנים תחביריים נכונים.
קשיים מוקדמים של רכישת השפה הכתובה ותיאום מוטורי (קשר עין יד) מחייבים מעקב ואיתור הקושי בעזרת אבחון.
הקשיים בכתיבה וקריאה אינם פתאומיים ואינם באים ללא אותות מוקדמים. רבים מן הילדים הללו נתקלים בקשיים כבר בגן הילדים: קושי בגזירה בציור בהחזקת חפצים, להתלבש לבד, לשרוך את הנעלים, להסתבך ולהתנגב, האכילה מלווה בלכלוך ובהפלת הסכו"ם, אלה הם הילדים ש"הכל נופל להם מהידיים".
חשיבות רבה יש לאיתור וטיפול מוקדם ככל הניתן, לכל היותר כשנה מאז גילוי הקושי. עיכוב בטיפול גורם לכך שהשגיאות חוזרות ונשנות בסופו של דבר מופנמות, ילדים אלו זקוקים לטיפול .
הבנת הקשר בין האות לצליל (הקשר בין הפונמה לגרפמות) הוא שלב חשוב בכתיב נכון וללא שגיאות ילדים המתקשים בכך משתמשים "בכתיב ממוצא" – הם מנסים לייצג כל הגה מושמע בדרך הטובה ביותר שהם יכולים, ולעיתים הם מודעים לכך שלא כל מה שכתבו מתאים לכללי הכתיבה התקנית. מאחר ועליהם להתמודד בעצמם עם האיות, שאינו ברור להם עד תום, הם מתוסכלים מהביצוע.
ילדים אלה, כאשר מנסים להכשירם לכתיבה נכונה בעזרת הכתבות ושינון, תסכולם גובר עד כדי זניחת הכתיבה והקריאה כאחד. הם מסרבים להכין את שיעוריהם מאחר ואלה מפגשים אותם פנים אל פנים עם הקושי.
בעזרת טיפול מתאים יכולים ילדים אלה לצמצם במידה רבה את הפערים בשליטה במיומנויות הכתיבה בינם ולבין בני גילם, אך יש להיזהר בכך, שכן תרגול עלול להזיק כאשר הוא מוגזם או אינו מונחה ע"י גורם מקצועי.
הטיפול בקשיי כתיבה מתחיל כבר בגיל צעיר ע"י קלינאית תקשורת , מרפאה בעיסוק , ומורה להוראה מתקנת – לינקלמקצועות .